לעתים ארגונים מוותרים אפילו על האב המייסד כדי לשרוד, כפי שקרה לסטיב ג'ובס, שהקים את חברת אפל בשנת 1976 ודירקטוריון החברה פיטר אותו מתפקיד המנכ"ל בשנת 1985. הדירקטוריון חשב שג'ובס אינו מתאים עוד לנהל את החברה באותו שלב, וקיבל החלטה קשה מאוד להיפרד מאבי הרעיון. בשנת 1997 חזר ג'ובס לנהל את אפל והביא אותה לשיאים חדשים ומדהימים, עד למותו הטרגי ממחלת הסרטן באוקטובר 2011. אחד הספרים שהותירו על חותם הוא הספר שמתאר את הכיבוש הראשון של פסגת האוורסט בשנת 1953, שמספר כיצד החלטה אמיצה להזיז "מישהו" חשוב מהכיסא-מעמדת הניהול, היוותה את המפתח להצלחה היסטורית.
כיבוש האוורסט
בספר "אוורסט 1953" (2013) מסופר על כיבוש פסגת ההר הגבוה בעולם, שמדינות שונות התחרו על ההגעה אליה לראשונה. בשנת 1952 ניסו לעשות זאת השוויצרים ונכשלו. הם הגיעו עד 300 מטר מהפסגה. שנת 1953 הייתה השנה שהוקצתה לבריטים, שרצו מאוד להיות הראשונים לכבוש את פסגת האוורסט. העובדה ששנת 1954 יועדה לצרפתים הגבירה את המוטיבציה שלהם. בלונדון הוקמה אגודה שכל תפקידה היה לדאוג לבנות משלחת שתעפיל אל פסגת האוורסט, כך שבריטניה תהיה המדינה הראשונה לעשות זאת. הוקצה לכך תקציב גדול, ובראש המשלחת נבחר לעמוד אריק שיפטון שנחשב אז לגדול מטפסי אנגליה. זו הייתה בחירה טבעית.
שיפטון קיבל תקציב בלתי מוגבל ויד חופשית לבחור את מי שהוא רוצה למשלחת. המשלחת הענקית, שכללה יותר מ-200 אנשים, יצאה בניהולו של שיפטון להתאמן באזור האוורסט לקראת ניסיון כיבוש הפסגה. מהר מאוד התברר שאריק שיפטון הוא אכן מטפס גדול, אבל מנהל קטן. הוא לא השתלט על מורכבות הניהול של משלחת כזו, ומנהלי האגודה בלונדון הבינו שיש בעיה. היה ברור להם שאם רוצים לכבוש את פסגת האוורסט, זה לא יקרה אם שיפטון יעמוד בראש המשלחת. מלבד הבנה בטיפוס, ראש משלחת כזו נדרש ליכולת ארגון גבוהה מאוד וליכולת קבלת החלטות ברמה הגבוהה ביותר. לאריק שיפטון לא היו היכולות הללו.
מהפרוטוקולים שמופיעים בספר עולה שאנשי אגודת האוורסט התלבטו מה לעשות. היה להם ברור שהדחת אריק שיפטון מתפקיד ראש המשלחת תוביל לכך שהוא יעזוב את המשלחת, כי לא יוכל לשאת את העלבון. הדילמה הייתה אם לסכן את המשימה של המשלחת בניהולו של שיפטון או לוותר על הידע העמוק שלו בטיפוס ולהביא אדם אחר בעל יכולות ניהול טובות יותר לנהל אירוע מורכב כל כך; כלומר, אם לוותר על השחקן הכי טוב בקבוצה למען הקבוצה. הבריטים הכריעו. הם פעלו על פי עקרון האלמנה השחורה והחליטו להדיח את שיפטון, שכמובן עזב את המשלחת.
שיפטון הוחלף בג'ון האנט, שבעת ההיא היה מפקד יחידת הטיפוס הבריטית. האנט נחשב למטפס קטן אבל למנהל גדול, והאופן שבו ניהל את המבצע היה הסיבה המרכזית לכך שהבריטים היו הראשונים לכבוש את פסגת האוורסט. האופן שבו קיבל החלטות בזמן אמת הכריע. האנט נאלץ להוריד מההר את הזוג הראשון שניסה להגיע לפסגה ולא הצליח, וקיבל החלטה נועזת אך מושכלת לבצע ניסיון שני בתנאים לא פשוטים עם הזוג השני – טנזינג הנפאלי והילרי הניו-זילנדי, שנחשבו לחלק מהממלכה הבריטית באותה תקופה. מעטים מכירים את שמו של האנט (לימים, סר האנט), וכולם מכירים את שמות המטפסים הילרי וטנזינג, אך ללא ההחלטה האמיצה של אנשי "אגודת האוורסט", שהשתמשו בזמן ובאומץ בעקרון האלמנה השחורה, סביר מאוד שהבריטים לא היו כובשים ראשונים את פסגת האוורסט. ייתכן שבמקום לשמוע על מטפסי-העל הילרי וטנזינג, היינו שומעים על שני צרפתים שעשו זאת.
היכולת של מנהל להבין שעמידה במשימה דורשת ממנו לעתים לקבל החלטות קשות בדיני נפשות של עובדים ומנהלים היא יכולת מנהיגות מכרעת בהובלת שינוי, וכמוה היכולת הרגשית להתמודד עם החלטות הכרוכות בהקרבת אנשים אהובים ובהבאת אחרים במקומם כדי להשיג מטרות ארגוניות. זהו אחד המפתחות החשובים למנהל שרוצה להוביל שינוי ארגוני בהצלחה. אפשר להקביל את עקרון האלמנה השחורה לצורך שיש במשחק שח-מט להקריב רגלי, סוס, רץ או צריח כדי לשמור על המלך ולנצח.
