האלמנה השחורה שהורגת את הזכר לאחר ההזדווגות, עושה מעשה נורא אבל הכרחי מבחינה אבולוציונית, כי אכילת הזכר משרתת את הדורות הבאים. פגשתי מנהלים רבים שמתקשים להשתמש בעקרון האלמנה השחורה ולעשות את המהלך המתבקש בכל הקשור להחלטות לגבי גורלם של אנשים. הערכתי אותם מאוד בהיבט האנושי והבנתי את הקושי הרגשי שהיה להם, אך אינני מסכים עם הוויתור הניהולי שעשו. השאלה אם לפטר ולהיפרד מעובד או לא אינה שאלה מוסרית, אלא דילמה ערכית בין טובת הפרט לטובת הארגון. מנכ"ל (וכל מנהל.ת) מונה לתפקידו כדי לקדם את המערכת שהופקדה בידיו, ולכן הוא צריך לעשות את הדבר הנכון לארגון. זו אחת הסיבות לטענתי כי שינוי ארגוני הוא מבחן המנהיגות האולטימטיבי למנהל. היכולת שלו לעמוד בעומס ובלחצים שממתינים לו במעלה הדרך של השינוי הארגוני ויכולתו לקבל החלטות נכונות, שלעתים אינן נעימות כלל, הן תנאי קריטי להובלה מוצלחת של השינוי. ויתור במקום כזה יכול להיות הלבנה שתיפול מהחומה ותיצור אפקט דומינו שיביא לקריסת המהלך כולו.
המצבים לא מתחלקים לשחור ולבן, ל-0 או 1. מובן שיש מצבי ביניים ולעתים צריך להתפשר, בעיקר כאשר החלופה גרועה יותר. אבל פשרה במצבים כאלה צריכה להיות היוצא מהכלל, ולא הכלל. אסור להשאיר בשדה הכוחות הארגוני אנשים שיש להם פוטנציאל נזק, שיטביע את כל הספינה וימנע את הצלחת השינוי הנדרש. אחד הסרטים שהשאירו בי חותם בכל הקשור לקבלת החלטות ולבחירה בין שתי חלופות גרועות הוא "אדון ומפקד: הצד הרחוק של העולם" – סרטו של הבמאי פיטר וייר, המבוסס על אירוע אמיתי, בכיכובו של ראסל קרואו.
אדון ומפקד
קרואו הוא קפטן ג'ק אוברי, מפקד ספינה של צי הוד מלכותה, שהותקפה לפתע על ידי ספינת אויב צרפתית רבת-עוצמה. הסצנה הדרמטית ביותר בסרט מתרחשת כאשר קפטן אוברי מותח את יכולות הספינה והצוות עד לקצה. בשלב מסוים, בעיצומה של סערה חזקה, הוא שולח מלח פשוט לטפס על תורן המפרש, ושניהם – המלח והתורן – נופלים למים. צוות הספינה מנסה למשוך אותו בחזרה, אבל התורן במים הופך לעוגן צף, וסגנו של הקפטן מזהיר אותו שכל הספינה עלולה להתהפך ולטבוע.
הדילמה היא אם לנסות להציל את המלח ולסכן את כל צוות הספינה או להניח למלח לטבוע אל מותו ולהציל את הספינה. הסְגן מביא לאוברי את ערכת הגרזנים לניתוק החבלים שעדיין קושרים את התורן לספינה. המלח נאבק בכל כוחו להישאר על התורן הצף, ואוברי מסתכל עליו ועל הסגן ומקבל החלטה. הוא הראשון שמניף את הגרזן ומתחיל להכות בחבלים כדי לנתקם. אנשי צוות מצטרפים אליו, עד שנשאר החבל האחרון שעדיין מחבר את התורן והמלח לספינה. אנשי הצוות עוצרים ממלאכת הניתוק ונותנים לאוברי לעשות זאת. הוא מהסס בפעם האחרונה, מסתכל בעיניו של המלח ומנתק את החבל. הספינה מתיישרת, ורוב הצוות שנמצא בבטן הספינה שואג בשמחה. אוברי והאנשים שעל הסיפון דוממים ועצובים בשל המחיר שהיה צריך לשלם. בערב קציני הספינה אוכלים את ארוחת הערב בשתיקה רועמת ובאווירת נכאים. בשלב מסוים אומר להם הקפטן שתפקיד המפקד דורש ממך לעתים להחליט בין שתי חלופות גרועות, ותפקידו הוא לבחור בחלופה הגרועה פחות מבין השתיים.
לעתים ארגונים מוותרים אפילו על האב המייסד, כפי שקרה לסטיב ג'ובס, שהקים את חברת אפל בשנת 1976 ודירקטוריון החברה פיטר אותו מתפקיד המנכ"ל בשנת 1985. הדירקטוריון חשב שג'ובס אינו מתאים עוד לנהל את החברה באותו שלב, וקיבל החלטה קשה מאוד להיפרד מאבי הרעיון. בשנת 1997 חזר ג'ובס לנהל את אפל והביא אותה לשיאים חדשים ומדהימים, עד למותו הטרגי ממחלת הסרטן באוקטובר 2011.